חיפוש :

תל אביב - העיר הלבנה

2/2/2016

רקע

הכינוי "העיר הלבנה"

"העיר הלבנה" היא כינוי לאזור בתל-אביב המאופיין בבתים בצבע לבן בן מרוכזים כ-4,000 מבנים שונים בסגנון הארכיטקטוני המכונה "הסגנון הבינלאומי", והוא האזור עם הריכוז הגדול בעולם של בתים בסגנון זה, ובשל כך הוכרז על-ידי אונסק"ו בשנת 2003 כאתר מורשת עולמית (אתר מאגר ידע - על קצה המזלג, "העיר הלבנה").

 הסגנון הבינלאומי

"הסגנון הבינלאומי" הוא סגנון ותפיסת עולם אדריכלית מודרניסטית  משנות העשרים של המאה ה-20. סגנון זה הושפע רבות מבית הספר החשוב והמשפיע לעיצוב ואדריכלות "באוהאוס" שפעל בגרמניה בין שתי מלחמות העולם, ואשר רבים מתלמידיו וממרציו תכננו ב"סגנון הבינלאומי". לכן סגנון אדריכלות זה נקרא גם "סגנון הבאוהאוס".

עיקרי "הסגנון הבינלאומי" הם: ביטול הקישוטיות, פונקציונאליזם, השתחררות מהסימטריה, אוניברסליות - בניייה שתתאים לכל מקום (מכאן שמו של "הסגנון הבינלאומי") (אתר מאגר ידע - על קצה המזלג, "הסגנון הבינלאומי").

לידת המונח "עיר לבנה"

לידתו של המונח "עיר לבנה" ככינוי כללי לעיר תל-אביב מתוארכת על-ידי האדריכל שרון רוטברד כבר מתחילת ימיה של העיר, על בסיס אזכורים בספרים כמו "חידת הארץ" מאת אהרון קבק (1915), "האוניות האחרונות" מאת א. ראובני (1923), "תל-אביב" מאת יעקב פיכמן (1927) , "כעיר נצורה" מאת אשר ברש, ו"מחזור מלחמה" מאת א. עבר הדני (1938). ספרים אלה נכתבו ברובם עוד לפני שפשט בתל-אביב הסגנון הבינלאומי. (ויקיפדיה, "העיר הלבנה")

קשירת המונח העיר הלבנה עם מבני הסגנון הבינלאומי

המונח "העיר הלבנה" קושר לראשונה עם מבני הסגנון הבינלאומי ב-1984 כאשר בשנה זו התקיימה תערוכה הנושאת את שם המונח, שאוצרה היה מיכאל לוין (ניצה מצגר סמוק, מסע אחר,"העיר הלבנה קמה לתחיה").


ייסוד העיר הלבנה

הקמת העיר

"העיר הלבנה" הוקמה החל משנות ה-30 ועד הקמת המדינה, על-ידי אדריכלים יהודים שמוצא רובם היה מגרמניה.

הסיבה העיקרית להקמת "העיר הלבנה" הייתה כאשר פרנסי העיר תל-אביב של שנות העשרים של המאה הקודמת ראו כי גלי העלייה גורמים לקצב גידול מהיר ושכדאי לעשות סדר בכאוס העירוני שהחל להיווצר (אתר תוכנית השימור החדשה בעיריית תל-אביב, "העיר הלבנה").

בוני העיר

בוני "העיר הלבנה" היו אדריכלים ואישים נוספים אשר היו מעורבים בבניית העיר תל-אביב בשנות ה-30. רובם התחנכו על עקרונות בית הספר לאדריכלות והעיצוב "הבאוהאוס" או הושפעו ממנו, על אף שרק מקצתם למדו בו בפועל. הנה כמה מהאדריכלים הבולטים בתקופה זו: יעקב בן-סירה, ג'ניה אוורבוך, אריה אלחנני, יוסף וזאב ברלין, שלמה ברנשטיין, שמואל ברקאי, מוניו גיתאי-ויינראוב, פנחס היט, זאב הלר, דב כרמי, יהודה מגידוביץ', יוסף נויפלד, שמואל מסטצ'קין, ריכרד קאופמן, קרל רובין, זאב רכטר, יצחק רפפורט, אריה שרון, וחיים משולם (ויקיפדיה, "העיר הלבנה").


מאפייני העיר הלבנה

המאפיין העיקרי

המאפיין העיקרי של "העיר הלבנה" הוא המבנים שבאזור זה שהם נבנו בסגנון מיוחד הידוע בשם "הסגנון הבינלאומי" או "באוהאוס" . הרעיון המרכזי של סגנון זה היה שהדבר החשוב ביותר בתכנון של בית הוא שהבית יהיה נוח למגורים, לכן  המראה החיצוני של הבתים ב"עיר הלבנה" הוא פשוט וחלק, ללא קישוטים ועיטורים. לדירות במבנים אלה נבנו מרפסות רחבות, שלרוב פנו לכיוון הים, וכך יכלו הדיירים ליהנות מימי הקיץ החמים מן הבריזה (רוח נעימה) שהגיעה מן הים (אופירה גל, המרכז לטכנולוגיה חינוכית, "העיר הלבנה").

המאפיינים שיצרו את המרקם הייחודי

שני מאפיינים שיצרו את המרקם הייחודי של "העיר הלבנה" הם שני מאפיינים שנבעו היותה של תל-אביב עיר שטופת שמש הבנויה  ליד חוף ים שהיו קירות הצללה - המקרים את המרפסות מפני השמש, ופתחי האוורור, שנועדו לאפשר לתושבים ליהנות ממעבר של בריזה ישירות למרפסת (אתר תוכנית השימור החדשה בעיריית תל-אביב, "העיר הלבנה").

שיטת הבנייה הראשית

שיטת הבנייה הראשית ב"עיר הלבנה" הייתה השימוש בבטון מזוין, ומבני ה"עיר הלבנה" היו מן הראשונים בארץ-ישראל בהם נעשה שימוש בטכנולוגית בנייה זו, שהפכה לשיטת הבנייה העיקרית משנות ה-30 ואילך (ויקיפדיה, "העיר הלבנה").

התרבות המפורסמת שהתפתחה ב"עיר הלבנה"

התרבות המפורסמת אשר התפתחה ב"עיר הלבנה" היא "תרבות המרפסות", שהתפתחה בעקבות המרפסות הרחבות שנבנו בתוך דירות מבני "העיר הלבנה". תרבות זאת הגיעה לסיומה אחרי שמרפסות אלו כוסו בתריסי פלסטיק.


אזורי העיר הלבנה

הגדרת האזורים בעיר הלבנה

בקביעתו כי "העיר הלבנה" היא אתר מורשת עולמית הגדיר אונסק"ו בתחום האתר שלושה אזורים שונים. באזורים אלה שוכנים רוב המבנים שנבנו בסגנון הבינלאומי, אף כי מבנים רבים בסגנון זה שוכנים גם באזורים שמחוץ לו. האזורים נקראים אזור A, אזור B, ואזור C (ויקיפדיה, "העיר הלבנה").

אזור A

אזור A, ששטחו הוא 0.97 קמ"ר, הוא האזור שחובק את רוב שטחה של "העיר הלבנה" לפי אונסק"ו, ויש בו 373 מבנים בסגנון הבינלאומי. אזור זה משתרע על פני השטח שבין שדרות בן-גוריון בצפון, שדרות ח"ן במזרח, ורובע לב תל-אביב בדרום. זהו האזור היחיד בהגדרת אונסק"ו בו שוררת תוכנית גדס.

אזור B

אזור B, ששטחו 0.36 קמ"ר, הוא האזור השני בגודלו ב"עיר הלבנה", המשתרע בעיקרו סביב שדרות רוטשילד, כשבחלקה הצפוני של השדרה, בואכה מתחם הבימה, הוא מתרחב וחובק גם את הרחובות המקבילים לשדרות. בשטח זה ניצבים 239 מבנים בסגנון הבינלאומי, והוא המקבץ הצפוף ביותר של מבנים מסוג זה.

אזור C

אזור C, ששטחו רק 0.14 קמ"ר, הוא האזור השלישי בגודלו ב"עיר הלבנה", והוא כולל את כיכר ביאליק וסביבתה, ושוכנים בו 49 מבנים בסגנון הבינלאומי.


מבני העיר הלבנה

מיקומם של המבנים

מבני "העיר הלבנה" נמצאים בעיקר באזור שדרות רוטשילד, סביב כיכר דיזנגוף ובאזור רחוב ביאליק (אופירה גל, המרכז לטכנולוגיה חינוכית, "העיר הלבנה").

מבנים ידועים

ב"עיר הלבנה" ישנם מספר מבנים ידועים שהיוו נקודות ציון חשובות בהיסטוריה של העיר, שהשפיעו יותר מבניינים אחרים על התגבשות הסגנון או בעלי סיפור היסטורי יוצא-דופן שאינו קשור בהכרח לאדריכלות. המבנים שניתן למנות ביניהם הם: - בית הדר, רחוב הרכבת פינת דרך בגין- בית המשרדים הראשון בתל-אביב. בית האונייה, רחוב לבנדה (על צומת הרחובות המסגר והרכבת). בית פולישוק (הפיל), כיכר מגן דוד. בית דפוס "הארץ", רחוב מזא"ה 56. בית לברטובסקי, רחוב המלך ג'ורג' 90 (ליד כיכר מסריק). שוק העלייה, רחוב העלייה פינת רחוב וולפסון (נהרס). בית קיפר, שדרות בן-גוריון פינת אמיל זולא. מעונות עובדים, רחוב פרוג, רחוב פרישמן 35-33. בית התרמומטר, רחוב פרוג 5. מרכז קופת חולים (כיום "בית המרכז לקבלה"), רחוב בילינסון 8, פינת בן-עמי 4 (ויקפדיה, "העיר הלבנה").

מבני העיר הלבנה בכיכר דיזנגוף

בכיכר דיזנגוף ישנם מספר מבנים של "העיר הלבנה", והנה כמה מהם: בית מירנברג, קולנוע אסתר (כיום מלון סינמה), בית מהלה, קולנוע חן (כיום רב-חן).

השדרה המרכזית של העיר הלבנה

השדרה המרכזית של "העיר הלבנה" היא שדרות רוטשילד שבה נמצאים מבנים רבים שעברו תהליך שחזור ושימור. שדרות רוטשילד היא גם דוגמא ומופת לאדריכלות הבאוהאוס. (אתר שיחור, "שדרות רוטשילד - העיר הלבנה")


השטחים החוצצים סביב העיר הלבנה

השטחים החוצצים

השטחים החוצצים סביב ה"עיר הלבנה" הם: "העיר הלבנה הצפונית", ו"העיר האדומה" (ויקיפדיה, "העיר הלבנה").

"העיר הלבנה הצפונית"

"העיר הלבנה הצפונית" היא חלק משטח החוצץ הסובב את "העיר הלבנה". היא משתרעת מעבר לשדרות בן-גוריון, בואכה נחל הירקון. חלקו המערבי דומה לזה של לב העיר, אך נבנה עד הקמת המדינה, ואילו חלקו המזרחי נבנה משנות ה-40 עד שנות ה-60. חלקה הדרומי של "העיר הלבנה הצפונית" כלול בשטח החוצץ של "העיר הלבנה". בשטח זה יש רק מבנים מעטים בסגנון הבינלאומי, כשעיקר הבנייה ה'לבנה' מרוכזת במערב האזור, בין רחוב דיזנגוף ורחוב הירקון, ברצועה שנבנתה בחלקה בשנות ה-30, וכוללת בעיקר בנייני מגורים בני שלוש קומות. אחד המבנים הבולטים באזור זה הוא משכן בית החולים הישן "אסותא" שרחוב ז'בוטינסקי (כיום משכן בית חולים החדש "אסותא" נמצא ברחוב הברזל שבאזור התעשייה עבר הירקון). מבנה זה הוקם בודד בלב החולות, ותוכנן בסגנון הבינלאומי.

"העיר האדומה"

"העיר האדומה" היא חלק נוסף מהשטח החוצץ סביב "העיר הלבנה". המונח "העיר האדומה" הוא מונח שנטבע מאוחר יותר, כניגוד ל"עיר הלבנה", המתייחס לאזור 'תל-אביב הקטנה', וכולל את שטח העיר שנבנה עד סוף שנות ה-20 , ומאפיינים אותו בנייה בלבנים, סגנון אדריכלי אקלקטי צבעוני, או בנייה המזכירה סגנון ערבי-מסורתי, עם גגות רעפים אדומים. אזור זה כולל את סביבת הרחובות הרצל ונחלת בנימין, ושכונות נווה צדק, שבזי וכרם התימנים.


העיר הלבנה - אתר מורשת עולמית

הכרזת העיר הלבנה כאתר מורשת עולמית

"העיר הלבנה" הוכרזה כאתר מורשת עולמית על-ידי אונסק"ו בשנת 2003 (אתר ישראל טרוולר, "העיר הלבנה").

ייחודיות העיר הלבנה

ייחודיות "העיר הלבנה" היא באוסף הגדול של בניינים פשוטים שרובם המוחלט הם מבני מגורים בני שלוש עד חמש קומות, להבדיל מאתרי מורשת תרבותיים אחרים, המאופיינים במבנים גדולים ומפוארים (ויקיפדיה, "העיר הלבנה").

השפעת ההכרזה על העיר הלבנה כאתר מורשת עולמית

מאז ההכרזה על "העיר הלבנה" כאתר מורשת עולמית לסגנון הבינלאומי בשנת 2003,  מבנים רבים באזור זה הוכזרו כ"בתים לשימור", וכתוצאה מכך הם שופצו וחודשו. כיום המבנים לשימור נמצאים במרכז ההתעיינות של בעלי נכסים תושבי תל-אביב ותושבי חוץ כאחד, והחלה הכרה בתרומתם לשיפור איכות החיים העירונית (אתר תוכנית השימור החדשה בעיריית תל-אביב, "העיר הלבנה").

ביקורות על העיר הלבנה

ביקורת אדריכלית

הביקורת על "העיר הלבנה" מבחינה אדריכלית היא שבנייני "העיר הלבנה" לא הוכיחו את עצמם כעמידים לאורך זמן. הטיח הלבן, שהוא אחד ממאפייניה המובהקים, התגלה כחומר בנייה המתכלה במהירות בתנאי האקלים בישראל, הגורם להתכערות המבנים (במיוחד בהשוואה למבנים בסגנון הבינלאומי שנבנו בתקופה המקבילה בשכונות הירושלמיות, כגון רחביה, וחופו באבן ירושלמית). במקרים רבים איכות הבנייה מלכתחילה לא הייתה גבוהה, וזאת בשל לחצים כלכליים ומחסור באנשי מקצוע מנוסים בתחום הבנייה. עם השנים ועם התרחבות המשפחות והעלייה ברמת החיים, נסגרו גם רבות מהמרפסות שבמבנים על-ידי תריסי פלסטיק, שפגעו ביופיים החיצוני של המבנים לטובת הרחבת חללי הדירות הפרטיות.

ביקורת חברתית

ביקורת נוספת שהועלתה בנוגע ל"עיר הלבנה" היא הסתירה שבין הרעיון החברתי מאחורי אדריכלות זו לבין החברה המשתמשת בה כיום. בתים שנבנו בסגנון הבינלאומי, שהוצג במקרים רבים כחזון לבנייה זולה במחיר שווה לכל נפש, התגלו לעיתים קרובות כיקרים לבנייה, ולכן כבר מיום הקמתם שימשו למגורי המעמד הבינוני או הגבוה. גם בניינים שנבנו באופן מוצהר עבור מעמד הפועלים (כגון מעונות העובדים בצפון הישן) אוכלסו בסופו של דבר על-ידי אוכלוסייה חזקה ומבוססת. בנוסף, תחזוקת בניינים כאלה ושמירת חזותם הנקייה התבררה כאפשרית רק במחיר גבוה מאוד- מה שהוביל לכך כשיום "בתי באוהאוס" הם מותג יוקרתי, ואילו הבתים הישנים, המאוכלסים על-ידי אוכלוסייה שאיננה אמידה, מתפוררים ומטולאים(ויקיפדיה, "העיר הלבנה").

פורסם באתר אנשים ישראל -המדריך לחברה הישראלית
נערך ונאסף ע"י אייל ברוכוביץ

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים